הטיפול המקובל נגד עשבים הוא טיפול קדם זריעה או קדם הצצה עם התכשירים כותוגן (fluometuron), דיורקס (diuron), טרפלן (trifluralin) ופרומטרין (prometryne) או אחר הצצה עם התכשירים סטייפל (pyrithiobac) ואנווק (trifloxisulfuron). 
מרבית השימוש החקלאי בקוטלי עשבים מתבצע תוך הנחה של פיזור אחיד של העשבים בשדה והתעלמות מהשונות. המשמעות של הנחה זו היא שהיישום מתבצע אף הוא בצורה אחידה, וחומרי ההדברה מרוססים באופן אחיד על פני השדה ללא התייחסות לשונות המרחבית. הנחה בסיסית זו אינה נכונה ואף ללא מחקרים מדעיים, ניתן לראות כי לעשבי הבר ישנה נטייה לגדול בצפיפות גדולה באזורים מסוימים ובדלילות באזורים אחרים. המסקנה המתבקשת היא שחומר הדברה רב מיושם ללא צורך באזורים דלילי עשביה, או גרוע מכך, על קרקע חשופה. דבר הגורם לבזבוז חומר, נזק כלכלי, וחשוב לא פחות, לזיהום מיותר של הסביבה, הקרקע ומי התהום. בנוסף לשימוש הלא מושכל המתבצע לעיתים הולכת ומתפתחת בעיית עמידות של עשבים לקוטלי עשבים, דבר המגדיל את הצורך במציאת פיתרונות חדשים.