תכנון ההשקיה הינו כלי חשוב לשמירה על תנאי אספקת מים מיטביים. בשנים האחרונות עולה החשיבות לתכנון השקיה אופטימאלי. ככלל, השקיה בטפטוף מאפשרת שליטה באספקת כמויות המים הדרושות לנפח קרקע מצומצם וכך להקטין את איבודי המים הקשורים להתאדות ולחלחול לעומק. כדי להשקות בטפטוף בצורה מיטבית צריכים להתחשב בתכונות הולכת ותאחיזת המים של הקרקע. תכנון השקיה בטפטוף כולל את משתני מערכת ההשקיה: הצבת הטפטפות, ספיקת הטפטפות, כמות ההשקיה, תכיפות ההשקיה ומשך ההשקיה. פרמטרים נוספים שצריך להתחשב בהם כאשר מתכננים ממשק השקיה: הצבת הצמחים, דגם ההרטבה של המים בקרקע, הגיאומטריה של בית השורשים שקובעת את יעילות קליטת המים על ידי הצמח, ושיקולים נוספים הקשורים למליחות, הזנה ואוורור. מסיבה זו פותח על ידי דר' שמואל פרידמן מהמכון לקרקע ומים מנהל המחקר החקלאי מודל להשקית גידולים ולקביעת תפרוסת מערכת הטפטוף ע"פ תכונות הקרקע ונפח בית השורשים הפעיל של גידול מסוים. את המודל משרתת תוכנת DIDAS (Drip Irrigation Design and Scheduling). אחרי הרצת הנתונים המודל מספק את המרחק המתאים בין הטפטפות ובין שלוחות הטיפטוף. כ"כ התקבלות הנחיות השקיה -כמויות ומרווח מותאמים למצב הגידול ותנאי הסביבה.

מטרות ניסוי השקיה זה, שנערך בקיבוץ מזרע היו מציאת זן של כותנת מכלוא בין מיני, בעל היבול והאיכות הטובים ביותר, המתאים לגידול באזור ומציאת משטר השקיה מיטבי בטפטוף לגידול כותנה זו והעלאת רווחיות הגידול ע"י חסכון בתשומות ועליה ביבול מבלי לפגוע באיכותו.

בניסוי שני גורמים: זן וטיפול השקיה. הזנים היו: 1432, 690, 701, 1639. כולם של חברת הזרע.

טיפולי ההשקיה היו:

1. ביקורת (מלא): משטר ההשקיה משקי המקובל באזור (ע"פ לוח מים של מקדמים להתאדות בשיטת פנמן מונטית'), במשולב עם מדדי צימוח.
2. הפחתת מים של 22% ביחס לביקורת למשך שבועיים (ארבע השקיות), עם הופעת הלקטים גדולים.

במשך הניסוי בוצע מעקב אחר מדדים צמחיים מקובלים בכותנה. הפחתת המים אינה גרמה להבדלים במדדים הצמחיים. היבול נקטף בקטפת בעלת מכשיר לאומדן יבול, על ידי מד זרימה. נמצאו הבדלים ביבול בין הזנים ובין משטרי ההשקיה. לא נמצאה השפעת גומלין בין הזנים למשטר ההשקיה. הבדלי האיכות בין הזנים היו קטנים.